בשתי עשרה שנה. למלכות צדקיהו והיא שנה אחת אחר החורבן:
כפיר גוים נדמית. מדמה היית בעצמך שאתה למול הגוים ככפיר בעדרי צאן אבל לא כן הדבר כי אתה כתנים אשר בימים שאין כחו אלא במקומו בתוך המים ומיד כשעולה ליבשה הוא מת כן אין לך כח אלא בארצך: ותגח בנהרותיך. לפי שהמשילו לתנין אמר בנהרותיך רצה לומר בארצך תרים קרן לנגוח ולהתחזק או במקומך תוכל למשוך ולצאת ולא במקום זולת: ותדלח מים ברגליך. תוכל לדרוך במים ולעכור אותם ותוכל לרמוס הנהרות הנמשכים מן המים אבל אין לך כח ביבשה וכפל הדבר במ״ש:
ופרשתי וכו׳. כאומר מעתה לא תמשול גם שם כי אפרוש עליך רשת עם קהל עמים רבים שהם יעלו אותך מן המים בתוך הרשת אשר פרשתי עליך ר״ל נ״נ יביא את הכשדים והם יאבדו אותך בתוך ארצך:
ונטשתיך. אפזר אותך בארץ ואשליך אותך ע״פ השדה כי תפול במלחמה ותהיה למאכל לעוף השמים ולחית הארץ:
על ההרים. כי העופות והחיות ישאום שמה לאכלם: רמותך. הרוממות שהיה לך יהיה מושלך בעמקים ר״ל עוד לא תתגאה בהיותך מושלך כפגר מובס בתוך העמקים:
ארץ צפתך. ארצך שמי היאור צפים עליה להשקותה הנה אז אשקה אותה מדמך וכ״כ יתרבה הדם עד שתלך גם על ההרים: ואפיקים. מקומות המים יתמלאו מדמי ההרוגים שבך והמים תהפך לדם:
וכסיתי וגו׳. כי כשמכבים נר המאיר הוא מעלה עשן ולפי גודל הנר כן הוא מרבית העשן והמשיל את פרעה בגודל הצלחתו לנר גדול ולכן אמר כשאכבה אותך יהיה עשן רב ויכוסה השמים בהעשן: והקדרתי וגו׳. הוא על דרך ההפלגה מרוב הצרה הבאה עליו כי העומד בצרה דומה לו כל העולם כחושך:
כל מאורי אור. כל הכוכבים המאירים אשר בשמים אעשה חושך למולך:
והכעסתי. דרך האדם לכעוס בעצמו כשבא לו צער: בהביאי. הכעס הזה יהיה כשיהיה נשמע שבר מכתך בארצות הגוים הרחוקים אשר לא ידעתם:
והשימותי. אתמיה על מפלתך עמים רבים: ישערו וגו׳. ר״ל בעבורך יחרדו כמו מרוח סערה: בעופפי. בעת תעופף חרבי על פניהם ר״ל בעת יחלוף נ״נ דרך ארצם כי הוא יקרא חרב ה׳: וחרדו לרגעים. בכל רגע יוסיפו בחרדה: איש לנפשו. כ״א יחרד בעבור נפשו ביום מפלתך כי יפחד שלא תעבור החרב גם עליו:
תבואך. תבוא עליך ואל מול מצרים יאמר:
בחרבות גבורים. הם הכשדים: כולם. כל הבאים עליך יהיו החזקים שבגוים: את גאון מצרים. את ממשלת מצרים:
והאבדתי וכו׳. כי האויב יקחם ולא ילכו עוד על המים הרבים לשתות מימיו בהיותם רועים על העשבים הגדלים בשפת המים: ולא תדלחם. עוד לא ידרכו במים לעשות אותם עכורים לא רגל אדם לא פרסות בהמה כי אכרית הכל:
אז אשקיע. כשלא ימצא שם מי לעבור את המים אז אשקיע מימיהם כי הרפש והטיט יפלו לקרקעית המים ואז אמשוך נהרותם להיות צלולים מבלי עכירות כמו שמן הצלול:
בתתי. זה יהיה בעת אתן את ארץ מצרים להיות שממה וחוזר ומפרש הארץ תהיה שממה וריקנית מהבריות הממלאין אותה בעת אכה כל היושבים בה: וידעו. אז ידעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול:
קינה היא. הנבואה הזאת היא קינה ולכן קוננו הקינה ההיא ואתן בנות הגוים תקוננה אותה: על מצרים. כאומר אל תקוננו הקינה ההיא על חורבן ארצות אחרות כ״א על מצרים לבדה כי היא מיוחדת לה לפי יאוריה:
בשתי עשרה שנה. למלכות צדקיהו והוא שנה אחת אחר החורבן: בחמשה עשר לחדש. הוא הנזכר למעלה בשני עשר חדש:
נהה. אמור נהי וקינה על המון מצרים: והורידהו. ר״ל אמור בספורי הקינה שירד וההורדה תהיה אל ארץ תחתית האמור בסוף המקרא: אותה. ר״ל היא תרד ראשונה ואח״ז ירדו עכו״ם אדירים וההורדה תהיה אל ארץ תחתית הוא הקבר להיות שם עם יורדי בור אשר מעולם ויאמר על המלחמה הגדולה אשר תהיה לעתיד בימי המשיח:
ממי נעמת. על פרעה יאמר שבו תחיל ההורדה ממי נעמת ר״ל וכי אתה נעים וחביב מן כל הנופלים בחרב מלחמה וכן גם אתה רדה אל הקבר ושכב עם הרשעים ערלי לב כמותך:
בתוך. אנשי מצרים יפלו בתוך שאר חללי חרב ודומה להם וכפל הדבר רבות פעמים כדרך מליצת הנבואה: חרב נתנה. עדת מצרים תהיה נתנה לחרב ואתם ההורגים משכו אותה וכל המון עמה אל החרב:
ידברו לו. ר״ל החזקים שבגבורי פרעה כשיהיו בשאול ידברו משם אל פרעה עם עוזריו הנה כבר ירדו אל הבור ושכבו שמה הרשעים ערלי לב שהיו חללי חרב וכאלו הם יספרו שראו את כולם בשאול והוא ענין מליצה:
שם אשור. במקום המלחמה ההיא יפול גם אשור וכל קהלה: סביבותיו קברותיו. סביבות קברות המון מצרים יהיו קברות קהל אשור ר״ל סמוך להם: כולם חללים. כל הנקברים שמה יהיו החללי׳ הנופלי׳ בחרב ולא מת מי מהם מיתת עצמו: אשר נתנו וגו׳. ר״ל אשר בעבור זה שיהיו חללי חרב לכן נתנו קברותיהם בסוף עמק הבור כי כן הדרך לקבור חללי חרב מלחמה לעשות חפירה גדולה ועמוקה ומשליכים את כולם לתחתית הבור משא״כ איש יחידי המת על מטתו שהדרך הוא לקברו ממעל ולא בעומק רב ובזה יפרש אמריו לומר איך יהיה מהאפשר שיהיו כולם סביבות מצרים הלא רבים ימותו במלחמה ואיך יהיו כולם סמוכים למצרים ואמר לפי שיהיו כולם מתי חרב ולא ירבו קברים: ויהי קהלה. ר״ל לכן יהיה כל קהלה סביבות קבורתם של מצרים כי כולם יהיו חללים הנופלים בחרב ולא מת מי על מטתו ולכן לא ירבו קברים: אשר נתנו חתית. ר״ל וזה יבוא להם בגמול שנתנו שבר ומחיתה רבה בא״י הקרויה ארץ חיים (ע״ש שבה יחיו המתים בזמן התחיה) וזהו כי אשור גלה עשרת השבטים ולכן יקבלו גמולם משלם:
שם עילם. במקום המלחמה ההיא יפול גם עילם וכל המון עמה: סביבות קבורתה. סביבות קברות מצרים יהיה קברות עילם: כולם חללים. כל מתיהם יהיו חללים הנופלים בחרב וא״כ יקברו רבים בקבר אחד ויהיו סמוכים לקברות מצרים: אשר ירדו. ר״ל על כי ירדו אל ארץ תחתית כשהם ערלי לב ולא שבו קודם שנהרגו: אשר נתנו. בזה יפרש במה היו ערלי לב ומה הרשיעו ואמר העל אשר נתנו שבר ומחיתה בארץ חיים כי גם עילם בא לעזרה לנ״נ לצור על ירושלים כמ״ש ועילם נשא אשפה (ישעיה כב): וישאו. ולכן ישאו גם המה את הכלימה הראויה להם להיות נאבדים בחרב עם שאר יורדי בור שנפלו בחרב:
בתוך חללים. בתוך שאר חללי חרב יתנו לה משכב להיות דומה להם כמה שהיה כל המונה סביבותיו של מצרים בקברותיה כי כל הרשעים ההם יהיו חללי חרב ורבים יקברו בקבר אחד ויהיו כולם סמוכים לקברות מצרים: כי נתן. על כי נתן שברם בארץ חיים לכן ישאו הכלימה הראויה להם עם שאר יורדי בור אשר כ״א מהם היה נתון בתוך חללי חרב בחפירה עמוקה ורחבה וכפל הדבר וכדרך המליצה:
שם משך תובל. במקום המלחמה ההיא יפלו גם משך ותובל: וכל המונה. המון כל אחת מהן: סביבותיו. סביבות קברות מצרים יהיה קברות כל אחת מהן: כולם ערלים. כל הרשעים ההם יהיו חללי חרב ולכן יקברו רבים בחפירה אחת ויהיו כולם סמוכים לקברות מצרים: כי נתנו. בזה יפרש במה הרשיעו ואמר על אשר נתנו שברם בארץ חיים (כי גם הם יתכן שעזרו להאויב הבא על ישראל או בימי אשור או בחורבן הבית הראשון או בשני):
ולא ישכבו. חללי העובדי כוכבים ההם לא ישכבו בקבר עם ערלי הלבב הנופלים במיתת עצמם אשר ירדו אל השאול עם כלי מלחמתם ר״ל שקברו אותם עם כלי מלחמתם והמקברים נתנו את חרבותם תחת ראשיהם לכבוד ולתפארת (כי כן היה דרכם לעשות כזאת להודיע שרגיל היה ללכת במלחמה ומת מיתת עצמו ולא נהרג) ור״ל החללים ההם לא ישכבו עמהם ולא ידמו להם בדבר הכבוד הזה: ותהי עוונותם. כאומר אבל בדבר אחד המה גרועים מחללי חרב כי הם כבר קבלו עונש מה על עוונם הואיל ונהרגו בחרב אבל אלו לא קבלו עדיין עונש כלל וכל עוונותם המה על עצמותם ונכונים הם לקבל עונש שהעוונות ישברו העצמות: כי חתית. כאומר ומה הם העוונות אשר הגבורים ההם נתנו שבר בארץ החיים:
ואתה. אל מול פרעה יאמר אבל אתה תשבר בתוך ערלי הלבב האלו אשר העוונות ישברו עצמותם וגם תשכב עם חללי חרב ולא תקבל הכבוד שקבלו הם כי תענש בשני משפטים כי מאד הרעת לעשות יותר מכולם:
שמה אדום. במקום מלחמה ההיא יפלו גם המה מחריבי בהמ״ק: אשר נתנו בגבורתם. ר״ל עם כל גבורתם נתנו עם שאר חללי חרב ודומה להם ולא הועיל להם הגבורה: המה. ר״ל גם המה ישכבו עם ערלי לבב האלו ועם שאר יורדי בור שמתו מיתת עצמם אשר העוונות המה עדיין על עצמותם ומעותדים לקבל גמול כי גם הם הרעו לעשות:
שמה נסיכי צפון. במקום המלחמה ההיא יפלו גם נסיכי צפון כולן איש לא נעדר וגם כל אנשי צידון אשר ירדו לקבר עם שאר החללים ודומה להם: בחתיתם. בעת שישברו יתביישו מגבורתם אשר לא הועיל להם להנצל מיד החרב ולפי שהיו מפורסמים בגבורה אמר כן: וישכבו ערלים. ערלי הלבב האלו ישכבו עם שאר חללי חרב ודומה להם וישאו הכלימה הראויה להם עם שאר יורדי בור מחללי החרב אשר יקברו בבזיון בחפירה אחת רבים מהם:
אותם. כל החללים האלה יראה פרעה ויהיה לו תנחומין על כל המון עמו (כי כן הדרך כשרואה אדם אשר הצרה הבאה עליו באה גם על אחרים תחשב לו לתנחומין): חללי חרב. בזה יפרש על מה יהיה התנחומין ואמר על כי יהיה חללי חרב פרעה וכל חילו:
כי נתתי. כי אני אתן את שברי בארץ חיים ר״ל בגזירתי תהיה השבירה בארץ חיים כי בא״י תהיה המלחמה ההיא לקבל שם הגמול במקום הרשע שם המשפט: והושכב. וגם הוא יהיה מושכב בתוך שאר ערלי הלבב עם שאר חללי החרב ומי הוא המושכב פרעה וכל המון עמו: